ריפלוקס קיבתי ושטי הינה תופעה נפוצה המתבטאת בעיקר בצרבות ובהקאות, זאת כאשר נוצר ליקוי בפעילות של חלקו התחתון של הושט.
תופעה זו אינה מאפיינת קבוצת גיל מסויימת ועלולה לבוא לידי ביטוי בקרב פלחים שונים של האוכלוסייה, עם זאת לרוב היא שכיחה בעיקר בקרב
תינוקות, זאת מאחר ואותו שריר הממוקם בחלקה התחתון של הושט לוקה ברפיון קל בקרב אוכלוסייה זו, כך שפעמים רבות המזון נוטה לעלות כלפי מעלה במקום לזרום מטה לאורך הקיבה.
פעמים רבות תופעה זו חולפת מעצמה בעזרת שמירה על אורח חיים בריא והימנעות ממאכלים מסויימים אשר עלולים לעורר את התופעה, ללא צורך בטיפול תרופתי. עם זאת, לעתים מדובר במצב כרוני מתמשך, זאת כאשר מתפתחים ליקויים נלווים כמו- דלקת בושט או כיבים.
מעבר לכך נראה כי עוצמת הריפלוקס תלויה בחומרת הליקוי בחלקו התחתון של הושט, כאשר לעתים מדובר ברפיון קל הגורם לעלייה מינורית של מזון כלפי הושט, אך במקרים אחרים מדובר בפתיחה מלאה של הסוגר, מצב אשר עלול לגרום לעלייה מסיבית של מזון ולהגביר את רמת החומציות בושט באופן ניכר.
גורמים לריפלוקס קיבתי ושטי
כאשר כל חלקי הושט מתפקדים באופן תקין, המזון שאנו צורכים זורם מטה עד אשר הוא חודר פנימה לקיבה. אולם, במצבים מסויימים כאשר השריר התחתון של הושט לוקה ברפיון ואינו נסגר כראוי, מיצי הקיבה עלולים לאבד כיוון ולחזור מעלה לעבר הושט, מצב אשר מביא ליצירת ריפלוקס קיבתי ושטי ולתחושת צרבת תמידית.
ישנם גורמים שונים להיווצרות ריפלוקס קיבתי ושטי, כאשר לעתים פתיחה מוגברת של חלקו התחתון של הושט קשורה בצריכה של מזונות מסויימים, בין אם מדובר במוצרי חלב כמו שוקולד, או מאכלים מטוגנים עתירי שומן וסוכר. אך במקרים מסויימים מדובר בתופעה הנגרמת כתוצאה מבקע סרעפתי, זאת עקב פעילות פיזית מאומצת או שיעולים בלתי פוסקים , הליך אשר עלול להשפיע על פעילותו של הסוגר הממוקם בחלקה התחתון של הושט ולפגום ביציבותו.
תסמינים אופיינים לריפלוקס קיבתי ושטי
כאמור, לרוב תופעה זאת באה לידי ביטוי בצרבת המלווה בטעמי לוואי ותחושת חומציות מוגברת, בעיקר לאחר אכילה או במצב של שכיבה, זאת כתוצאת מעליית המזון ומיצי הקיבה כלפי מעלה. עם זאת, במקרים אחרים, תופעה זאת אינה מלווה בתסמינים מסויימים, זאת כאשר מדובר בריפלוקס מינורי המתבטא ברפיון קל של הסוגר התחתון בושט.
תופעה זו מלווה לרוב בתסמינים שונים בדרגות חומרה שונות כאשר חלקם נפוצים יותר בקרב ילדים ותינוקות וחלקם עלולים להופיע בקרב חולים מבוגרים יותר, כדוגמת- בכאבי בטן, שיעולים, כאבי גרון, גיהוקים או מיחושים באזור החזה.
כיצד ניתן לאבחן ריפלוקס
בדיקות לצורך אבחון ריפלוקס קיבתי ושטי מתבצעות באופנים שונים, כאשר במקרים רבים בהם יש קושי באבחון התופעה יש לבצע בדיקת ph. בדיקה זו מסייעת להעריך את מידת החומציות בושט, זאת באמצעות החדרת צינור לאזור, כאשר היא מתבצעת לאורך יממה ומאפשרת לנטר את מידת החומציות בושט בעת מצבים שונים בין אם מדובר בשכיבה, עמידה, אכילה או שינה.
דרך פולשנית נוספת לאבחן ריפלוקס קיבתי ושטי מתבצעת באמצעות בדיקה אנדוסקופית, במהלכה מחדירים מצלמה לאזור הושט המסייעת לצורך אבחון מעמיק של מערכת העיכול העליונה. בדיקה זו עשויה אף לאתר ליקויים שונים באזור.
לעתים יש לבצע בדיקה על מנת לבדוק את התנועה באזור הושט, שכן לעתים תנועתיות לא תקינה באזור ולחץ ושטי מוגבר עלולים להחמיר את התסמינים הקשורים בריפלוקס קיבתי ושטי. במקרים מסויימים יש אף לבצע בדיקת רנטגן בושט. אמנם בדיקה זו לא מסייעת לצורך אבחון ממשי של התופעה, אולם היא עשויה לחשוף ליקויים ושטיים נוספים הקשורים בקיומה של התופעה.
טיפול בריפלוקס קיבתי ושטי
כאמור, במקרים רבים תופעה זו אינה דורשת טיפול עקבי וחולפת מעצמה לאחר זמן קצר, זאת באמצעות שינוי באורח החיים והימנעות ממאכלים אשר עלולים להחמיר את הופעתה בין אם מדובר בשוקולד,
מאכלים מטוגנים ועתירי שומן או מזונות מסויימים אשר עלולים להוביל לכמות מוגברת של מיצי קיבה, כמו- עגבניות. בנוסף, ידוע כי עודף משקל עלול להוביל להחמרת הריפלוקס, כך שירידה במשקל יכולה לסייע משמעותית לצורך מיגור התופעה.
מעבר לכך, רצוי להקפיד על הרגלים מסויימים אשר עשויים לסייע למיגור התופעה, כמו- הימנעות מאכילה בסמוך לשעת השינה, ושכיבה על כרית גבוהה דיו, על מנת לייצר מצב בו הראש מוגבה מעט.
במקרים מסויימים כאשר הטיפול הטבעי אינו מסייע לצורך מיגור התופעה, או כאשר מתעוררים ליקויים נלווים נוספים הקשורים בהופעת המחלה, יש לקבל טיפול תרופתי, כאשר חלק מהתרופות נועדו לצורך הפחתת מידת החומציות וביניהן- פנטופרזול ומאלוקס, ואילו תרופות אחרות כמו אומפרדקס ולוסק משמשות לצורך נטרול ייצור החומציות בקיבה.
במקרים חריגים, כאשר הטיפול התרופתי אינו מסייע במיגור התופעה, יש לבצע ניתוח פונדופליקציה לצורך שיפור תפקודו של הסוגר הרפוי הממוקם בחלקה התחתון של הושט.
